גמרא
פירוש
כַּפְרָא דּוּדֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
איבעיא להו יש שבח סממנין על גבי הצמר כול׳ – פירוש: בפרק כל שעה אמרינן דפליגי רבי ורבנן בתנור שהיסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם ואפה בו את הפת דר׳ סבר הפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת וחכמים אומרי׳ הפת מותרת דאין שבח עצים בפת ואוקי רב פפא פלוגתיהו באבוקה כנגדו שבעוד שהפת נאפת היו עדין העצים בעין אבל אם בישלה על גבי הגחלים תני התם דברי הכל הפת1 מותרת והני סממנין אמרינן לקמן שהנאתן וביעורן שוה שבשעת שמרתיחן והן מתבערין מן העולם אז קולט הצמר הצבע. ויש לומר השתא דאליבא דר׳ אין לשאול2 דהשתא הפת שאין מראה העצים ניכר שם לבד שנאפת בעת ביעור העצים ולא אחר ביעורן אמרינן דיש שבח עצים בפת כל שכן בצמר שמראה הסממנין ניכר שם דאמרינן יש שבח סממנין בצמר אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין שבח עצים בפת מי אמרינן דוקא בפת שאין מראה העצים ניכר בהן אבל בצמר שמראה הסממנים ניכר בהן מודו דיש שבח סממנין בצמר דחזותא מילתא היא או דילמא חזותא לאו מילתא היא ואין שבח סממנין בצמר וכי מיתי׳ ראיה מבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אתיא אפילו כרבנן דאמרי אין שבח עצים בפת הכא בקליפין מודו משום דחזותא מילתא היא.
מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את השמן כול׳ – קשיא לי טובא ומה משמע מהכא דבגד הצבוע אסור בהנאה בודאי לצבוע אסור דבשעה שצובע נהנה אבל מנין שהבגד הצבוע אסור בהנאה וידלק אף על גב דתניא לא יהנה ממנו דהינו שלא ימכרם לגוי אם עבר ומכרם הדמים מותרין כדתנן בפרק ב׳ דקידושין המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת אלמא אין ערלה וכלאי הכרם תופשין דמיהן וחליפיהן שאין בכל האיסורין שיהא תופש דמיו אלא ע״ז והקדש ושביעית אבל כל איסורי הנאה דמיהן מותרין והכא נמי דתני לא יצבע בהן זה הוא שלא ייהנה מקליפי ערלה ויצבע בהן אבל אם עבר וצבע הבגד מותר בהנאה כמו שהדמים והחליפין מותרין ואף על פי שעבר כשמכרם ונהנה מהן שקיבל מהם דמים אפילו הכי הן מותרין הם הכי נמי נימא בצביעה אף על פי שעבר וצבע בהן יהא הבגד מותר בהנאה ומהיכן למד רבא מיכן דחזותא מילתא היא ואסור ליהנות מן הבגד כמו שאסור ליהנות מן הקליפין. ויש לומר: דתלתא קראי יתירי קא דריש וערלתם ערלתו ערלים דאי לא יצבע שלא יצבע הוא ואחרי כן הבגד מותר בהנאה הינו לא ייהנה דכל הנאה דעלמא משמע ואמאי איצטריכו תלתא קראי לרבות הנאה והדלקת הנר וצביעה יכללם כולן בכלל הנאה שבכל טצדקי דעלמא דקא עביד הנאה היא. אלא ודאי הכי דריש לקראי חד קרא אתא לאסור ההנאה שלא ייהנה מגוף הפירות שלא ימכרם או שלא יסוך מן השמן של ערלה או לעשות מהם רטייה על מכתו זאת היא ההנאה שבגופו אבל אם הדליק הנר בשמן של ערלה הייתי אומר מותר להשתמש לאורו שאף על פי שאותו האור מכח השמן יבוא אינו נהנה מגופו של שמן ודמי קצת לחליפין ולדמים שהן מותרין איצטריך קרא יתירא לאסור אותו האור הבא מכח השמן בהנאה וזהו שלא ידליק בו שלא ייהנה מאורו ועדין אני אומר דוקא אור הנר אסור בהנאה מפני שבשעה שדולק שמן של ערלה קיים ומכוחו הוא דולק אבל צבע הבגד שאין הקליפין קיימין ואין כאן אלא מראיתן בלבד יהא הבגד מותר בהנאה כחליפין ודמים ת״ל קרא יתירא לאסור גם הצבע דחזותא מילתא היא וכשנהנה ממראיתם כאילו נהנה מגוף הקליפין דמי והכין פירושא דלא יצבע בהן דלא ייהנה מציבען וש״מ חזותא מילתא היא ואל תפרש לא יצבע כמו לא ייהנה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בכ״י ירושלים 131. בכ״י ששון 557: ״פת״.
2 כן בכ״י ירושלים 131. בכ״י ששון 557 נכפל כאן: ״השתא אליבא דר׳ אין לשאול״.
הערות
Gemara
Peirush